האם מוצרט הוא לוקסוס?

 

מאמרו של פרופ' צבי אבני, חתן פרס ישראל,  ממנו הקריא בישיבה של ועדת הכלכלה של הכנסת בכ"ג בסיוון תשס"ג, 23 ביוני 2003,  בנוגע לכוונה לסגור את הערוץ "קול המוסיקה"

 

אם יש דוגמה מעשית לבדיחה על הילד שהביא הביתה תעודה עם ציונים גרועים אך חטף סטירה מאביו דווקא על הצטיינותו במוסיקה – הרי זוהי ההחלטה להעביר את "קול המוסיקה" למסגרתה של רשת א', שם היא תצטנף בקרן זווית ובשעות לא נוחות בין תוכניות המלל (המעניינות כשלעצמן) ובין החדשות הלועזיות ושאר המדורים שאיש אינו חושב – ואינו צריך – לוותר עליהם.

תהליך הייבוש של השידורים ב"קול המוסיקה" נמשך כבר שנים לא מועטות ומתחנת שידור פורחת שהפיקה ושידרה תוכניות, הזמינה יצירות אצל מלחינים ישראליים, יזמה וביצעה מופעים חיים ותוססים במסגרת שעות השידור הרבות, הלכו תקציביה וקוצצו שוב ושוב, דבר שהפך אותה לתחנה שרוב רובן של תוכניותיה – פרט ל"אתנחתא" הן שידורי מוסיקה מתקליטורים.

אין לחשוש חלילה שבשידורי הרדיו תחסר המוסיקה: - המבול הרעשני של שירים ופזמונים בכל הרשתות (וכמובן גם בכל ערוצי הטלוויזיה) ימשיך לחדור אל אוזננו מכל פינה בין החדשות ותוכניות המלל השונות וכן בתוכניות הבידור למיניהן נוכל שוב ושוב לשמוע את המילים והצלילים המיוצרים בקצב של סרט נע ומופצים ע"י רשת שלמה של מפיקים, "מומחי העמדה" יחצ"נים, מפיצים ובעלי אינטרסים מסחריים למיניהם. בתוך הים הזה יש גם שירים שנוצרו בכשרון ובמקוריות אך הדיספרופורציה בין מאות שעות שדור של חומר שברובו הוא קליל ובידורי בלבד לבין שעות ספורות של שידורים מספרות המוסיקה הקלאסית נוגדת כל הגיון שיש מאחורי מטען תרבותי כלשהו.

זה שנים מציינים חוקרים שונים – בהם פסיכולוגים, מוסיקולוגים, סוציולוגים ומחנכים, את כוחה של המוסיקה האומנותית לעדן את נפש האדם ולחנכו לאיפוק, לתרבות האזנה לזולת וכמובן להקנות לו חוויה רוחנית עמוקה. בחברה כשלנו, שהאגרסיביות, הוולגריות וגסות הרוח הן מסמני ההיכר שלה רשות השידור אחראית הייתה צריכה לחפש דרכים כיצד להרחיב, להגדיל ולהעמיק את שידורי המוסיקה האומנותית ולקרבה במיוחד לקהלים צעירים ולנוער, במקום לקצץ בהם ולדחקם לקרן זווית.

אין זה מן הנמנע שהניסיון לדחוק את רגליה של המוסיקה האומנותית מן השידורים היא חלק מתהליך ההפרטה והגלובליזציה, מתוך מחשבה שהסבסוד של תרבות גבוהה הוא עסק לא "משתלם". בעיני רבים מאלה המנהלים כיום את חיינו המוסיקה היא בבחינת ספר – חתום, וכשהרייטינג הפך לייסוד היסודות של חיינו הציבוריים הכדאיות המספרית הוא הדבר היחיד שקובע. למי שאמור להחליט בסופו של דבר בנושא כדאי להזכיר שוב כי לעומת השעות הרבות של שידורי המוסיקה הקלה  לסוגיה  ברשתות השונות השידורים של "קול המוסיקה" הם אמנם כטיפה בים אך טיפה משמעותית מאין כמוה לגבי מספר לא מבוטל של מאזינים, וראוי לזכור שרבים ממאזיני "קול המוסיקה" הם בעלי אמצעים מצומצמים שהליכה לקונצרט היא עבורם מעמסה כספית לא קלה. "קול המוסיקה" מביא גם לציבור את דבר מלחינים החיים והיוצרים בארץ והרואים במוסיקה האומנותית את דרך חייהם. רבים מהם יכלו לחיות בחו"ל ולזכות בביצועים רבים של יצירותיהם בארצות גדולות ומבוססות אך הם רוצים להמשיך לחיות וליצור כאן. שידורי "קול המוסיקה" חשובים גם לנגנים צעירים בראשית דרכם, למורים, לסטודנטים, ולרבים מהעולים החדשים שגדלו על תרבות המוסיקה אומנותית בארצות מוצאם ועדיין ידם אינה משגת לרכוש כרטיסים למופעים חיים.

 

...למי שאמורים להיות, בסופו של דבר, האחראים בעניין המשך קיומו של "קול המוסיקה": אנא שיקלו ובדקו את עמדתכם בנושא מתוך ראייה רחבה ונכונה של המציאות, ולא בגישה פרגמטית כביכול, שמתעלמת מהתוצאות ההרסניות.

לסיום אביא קטע מדברי ברוניסלב הוברמן, מייסד התזמורת הפילהרמונית, שאני רואה בו את ה"הרצל" של חיי המוסיקה שלנו. בנאום מלא התלהבות ותקוות הוא אומר ב-1934 (שנתיים לפני תחילת פעולתה של התזמורת):

היהודים שבאו ליישב את ארץ ישראל ונאלצו לעמוד בתלאות ובמאבקים לאין סוף – פשוט לא יכלו בלעדי חיי תרבות של אותה הרמה אליה הסכינו בארץ מוצאם. יש הרגשה כאילו עם כל עץ –הדר נוסף שניטע בפרדס, ניטע במקביל גם עץ נוסף של תרבות הרוח. פעם זה בית ספר למוסיקה, פעם זה תיאטרון, ואחריו צץ לפתע מוזיאון או ספריה או בית-חולים וכן הלאה. בכל אלה בפרק זמן של עשר שנים בלבד!  אלמלא ראיתי זאת במו עיניי לעולם לא הייתי מאמין שייתכן כדבר הזה. חושבני שזהו פנומן שאין לו אח ודוגמה בדברי ימי ההתנחלות האנושית. ואני מאמין בכל לבי שלא יעברו ימים רבים וארץ ישראל  תהפוך לארץ ראשונה בעולם אשר בה יימחק מעל פני האנושות כתם החרפה של סדר חיים, המייחד את ערכי התרבות לשכבה של נבחרים בלבד, לארץ הראשונה אשר בה נהיה עדים להתגשמות הנס של חיי תרבות שיישוב שלם שותף להם.

 

האם חלם הוברמן שכעבור שבעים שנה יש סכנה שזה יישמע כבדיחה?

 

BACK