סיכום הנאמר בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת בכ"ג בתשס"ג 23 ביוני 2003 בנוגע לכוונת רשות השידור לאחד רשתות השידור

 

להלן סיכום הנאמר בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת את מול - קראו והעבירו הלאה למי שתמצאו לנכון:

 

נכחו הח"כים שלום שמחון (יו"ר), יצחק הרצוג, אבשלום וילן, קולט אביטל, מרינה סולודקין.

מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בראל, אנשי רשות השידור , נציגת היועץ המשפטי לממשלה, מוסיקאים, מנהל "קול המוסיקה" אבי חנני וכמה מעורכי קול המוסיקה.

שרת הקליטה ציפי לבני באה לדבר על רשת "רדיו-רק"ע" בלבד וסירבה להתייחס ל"קול המוסיקה".

 

ח"כ י. הרצוג: קרא לכנס הועדה עקב איום הסגירה של "קול המוסיקה". המוסיקה היא ערך יסוד אוניברסלי. הביטול ישפיע לרעה על ענף המוסיקה כולו, יפגע ביצירה המוסיקלית הישראלית המקורית, יפגע בהרבה עולים (מאזינים נגנים ויוצרים). בעלויות שבהן מדובר, ועם כל הקשיים שרשות השידור נקלעה אליהן - חיוני ואף קריטי שקול המוסיקה יישאר. 

 

ח"כ ק. אביטל: פגיעה במהות השידור הציבורי. הגיעו מאות ואלפי פניות כנגד הכוונה לסגור את קול המוסיקה. "קול המוסיקה" משרת ציבור רחב. האיום בסגירה מתרחש שעה שתקציבים לתרבות נשחקים, החינוך המוסיקלי נשחק. "קול המוסיקה" איננו דורש תקציבים גדולים ומנופחים.

 

ח"כ א. וילן: (בנימין) נתניהו החליט לחסל את השידור הציבורי. הייתי היחיד שהתנגד לקיצוץ בוועדה ולביטול האגרה לפני חודש וחצי. כעת מאוחר מדי. מכאן קצרה הדרך להפרטה של כל השידור הציבורי. תוקף גם את אנשי "שינוי". דורש שהוועדה תעצור את המכירה הכללית של הרשות - ולמצוא לעניין פתרון.

 

יו"ר הישיבה ח"כ ש. שמחון: האחריות על רשות השידור היא בידי הממשלה. הממשלה קבלה החלטה על קיצוץ. מתחתיה - האחריות היא אצל הוועד המנהל של רשות השידור. מדובר בניצול ציני של החלטת הממשלה, בניסיון לקבוע מסמרות אשר יאלצו את הממשלה לחזור בה.

 

צ. ליבני: אני מציעה שנניח כוונה של תום לב מצד כל הגורמים (אני לא עוסקת ב"קול המוסיקה").

 

מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל: נאמר לי מפורשות מצד הממשלה: "תחזיר את רשות השידור לממדיה הטבעיים", כלומר: מספיק שיהיה ערוץ רדיו אחד. קיצוץ האגרה משמעו היה פיטורי 173 עובדים קבועים ועוד 800 "פרי-לנסרים". הורדת אגרת הטלוויזיה והרדיו משמעה שלא נשאר כסף להפקה. במקביל יש כוונה לאפשר לרדיו האזורי להפוך לארצי ולהתחרות בכך בפרסומות של רשת ב'. קובע כי כרגע אין שום תכנית מאושרת ברשות השידור הנוגעת בגורל "קול המוסיקה".

מזכיר כי עלותו של כל ערוץ שידור הוא 27 מליון שקלים, ושל רשת ב' 115 מליון. חייבים לקחת את 10 ערוצי הרדיו הקיימים ולהפכם ל-5 ערוצים בלבד. אפשר להתגבר על המשבר אם הממשלה תורה לצמצם את הקיצוץ באגרת הטלויזיה ולהחזיר את אגרת הרישוי לרדיו ברכב.  במושג "רשת שידור" מדובר על 24 שעות שידור ביממה. חייבים לקצץ בתקורות (בעיקר תשלומים לבזק על המשדרים). עד 31 בדצמבר 2003 יתבצע קיצוץ של 100 מליון ש"ח, ועל כן צריך עד אז להגיע ל-2 ערוצי טלוויזיה ו-5 ערוצי רדיו - אבל טרם נקבע מה ישודר באותם חמישה ערוצים.

 

נציגת היועץ המשפטי לממשלה:  הוועד המנהל מופקד לקבוע את סדרי העדיפויות. לשידור הציבורי יש ייעוד ויש תפיסת עולם. השידור הציבורי קיים כדי לענות על נושאים שהשידור המסחרי לעולם לא יטפל בהם. חשוב שהוועד המנהל של רשות השידור יגבש תפיסתו על הקיצוץ ויבין כי מטרת הכספים המוקצבים לו איננה יכולה להיות התחרות עם השוק המסחרי. כדוגמה לכך היא מביאה את רדיו "קול הדרך לעסקים", שבו אין כל איום לקצץ והוא מטבעו מתחרה עם השוק הפרטי. לרשות השידור יש חשב-מלווה (על פי פסיקת בג"ץ) ועליו להביא הנתונים לועד המנהל, כדי שזה יחליט כיצד לנהוג. קל לקצץ איפה שכואב ולא איפה שצריך.

 

ח"כ ש. שמחון: לדבריך, המנכ"ל עושה כאן מלחמה טקטית-פוליטית.

 

היועצת: הלוא הוא אמר זאת בעצמו!

 

ח"כ י. הרצוג: קיים חוק רשות השידור. האם סגירת "קול המוסיקה" נוגדת את הוראת החוק? מזכיר שוב את היצירה המקורית. לדעתו - הכל מנוגד לחוק ועל כן מדובר בעניין שהוא גם בעל היבט משפטי.

 

מר חיים פנן -  אגף התקציבים (באוצר?) - אגרות הטלוויזיה הופחתו ב-10-12% לשנה. אגרת הרדיו -  ב-5% לשנה. תומך במבחן "כשל-שוק" כקריטריון לנחיצות השידור הציבורי.

מזכיר, כי הוקמה וועדה בין משרדית (קריאות ביניים של הח"כים: עוד וועדה)  - לבחינת מעמדו של השידור הציבורי. לדעת הממשלה יש מקום לבחינה מחודשת של נושא זה. נכון הוא כי היו כבר כמה וועדות אשר המלצותיהן לא יושמו.

 

ח"כ ש.שמחון: מציע לתקן את החוק כך שהדיון בכל ערוצי השידור הציבורי יתקיים באותה הוועדה עצמה (בין אם וועדת הכלכלה או וועדת התקשורת).

 

ראש הוועד המנהל של רשות השידור: צריך להבין את משמעות הקיצוץ. יש שתי אפשרויות:

1. קיצוץ לרוחב - שמשמעותו שכל ערוץ שידור יתקצץ ממילא;

2. איחוד הרשתות (כפי שמוצע) שיתרונו העיקרי - צמצום בתקורה (משדרים וכו').

כל זאת, כמובן , על פי רוח חוק רשות השידור. הוועד המנהל מצוי כעת במצב של בדיקת העניין, ויביא בחשבון את כל הנתונים. גם נושא התחרות עם השידור המסחרי עומד בפני הוועד המנהל.

 

ח"כ מרינה סולודקין: יש בכך גם פגיעה רוחנית בעולים.

 

ח"כ ק. אביטל:  למה רשת ג' נשארת ללא פגע? גם היא פועלת שלא לפי רוח החוק.

 

ש. שמחון: אין מחלוקת על העובדה שמדובר בנושא החשוב לא רק לאנשי המוסיקה אלא לציבור בכללותו. יש בחדר הזה תמימות דעים בכך, ושלא יתפרש כאן כאילו הנושא הזה איננו חשוב.

 

י. בראל: הקיצוץ כואב, איש לא ילמד אותי שידור ציבורי מהו... המליאה של רשות השידור היא סוברנית להחליט  - איש לא יגיד לה מה לשדר . חוזר ומדגיש כי התכנית היא בשלבי גיבוש, הכל פתוח, יש המון אלטרנטיבות, אבל איחוד הרשתות הוא בגדר של הצעת מסגרת למחשבה ולדיון

 

היועצת המשפטית: הבעיה היא גם מי שולט על המספרים ועל הנתונים.

 

 

כאן אני מדלג על דבריהם של חברינו ואוהדנו (מירה זכאי, חיותה דביר, צבי אבני,  עו"ד בר-סלע עודד זהבי ויוסף ברדנשווילי), הידועים לכל - שהרי מטרתנו כאן היא לשקף את ראייתם של נבחרי הציבור והפקידים הממונים. 

 

בסופו של הדיון נוסחה הפנייה לוועד המנהל כפי שהתפרסמה בעיתונות.

 

רשם (במידה ידועה של דיוק) 

 

רון וידברג.

BACK