לדיון

דבר יוסי פלס

מסתיו 2003


 

 ולדימיר שקולניק
 

יצירות קאמריות ותזמורתיות מהמאה ה-21
(תקליטור פרטי של הקלטות חיות)

את יצירותיו של ולדימיר שקולניק אנו מכירים ומוקירים מאז עלייתו ארצה מרומניה ב-1977 והוא אז כבר מלחין בוגר בן 30. בקונצרט של תלמידי מרק קופיטמן, שהתקיים באולם הספרייה המרכזית למוזיקה בת"א באותה שנה, היה אפשר לעמוד על סגולותיו המיוחדות כמלחין בעל אישיות עצמאית, המצטיין ביצירתיות שופעת ובעוז-ביטוי. תקליטור מיצירותיו, שחוברו בשנים 2000-2003, מציג את שקולניק של ראשית המאה ה-21: מוזיקה תמציתית, מרוכזת מאוד, מדהימה באינטנסיביות שלה ולא פחות מזה ברמה הטכנית-קומפוזיטורית  הגבוהה שלה. למן הישמע הצליל הראשון ועד לדעיכתו של אחרון הצלילים  שרוי המאזין (ואני מדבר, כמובן, בשם עצמי)  בוולטאז' גבוה מן הרגיל; ודריכות בלתי-פוסקת זו בשעת ההאזנה אופיינית מאוד לחוויה שמעניקות יצירותיו אלו של שקולניק, שהליריות והדרמטיות מתמזגות בהן למהות אחת. מקבץ יצירות זה הוא הוכחה ניצחת לחיוניותה האינסופית של שפת המוזיקה החדשה, שכמה וכמה 'אוטוריטות' כבר סתמו עליה את הגולל. שקולניק משתמש בטכניקות, שנוסו ע"י מלחינים מאז שנות     ה-50--- בצד אמצאות שלו עצמו--- והוא מגיע באמצעותן לאמירה אישית מאוד, בעלת תווי זיהוי מיוחדים אך לה, כנה ונוגעת ללב בהבעתיות שלה, מרתקת ברעיונותיה המוזיקאליים, הנובעים זה מזה בטבעיות, כמו מאליהם. כל היצירות שבתקליטור מדגימות שליטה בצורה הפתוחה והחופשית; למרות החופש (או בגללו. . .) חש המאזין, שכל צליל מופיע בדיוק ברגע הנכון, והנאראטיב הצלילי מוביל  אותו מאירוע לאירוע ובונה את הדרמה הפנימית כאילו מבלי-משים. התקליטור נפתח ביצירה לקונטרבס סולו משנת 2001 ושמה: "מלחמה ונוסטאלגיה". היצירה הוזמנה ע"י מיכאל קלינגהופר ובוצעה על-ידיו בבכורה באוגוסט 2001 בישראל.בתקליטור היא מבוצעת ע"י דיאנה גאנט (Diana Gannet). המלחין אומר על יצירתו: "קטע זה חובר בזמן מלחמה מתמשכת, שהורגשה  מדי יום במקום מגוריו של המלחין.[מדובר, כמובן, ב"אינתיפאדת אל-אקצה", שראוי יותר לכנותה  'התקוממות']. הרעיון העיקרי הוא המאבק וההתנגשות שבין הברוטאליות שבמלחמה לרגשות האנושיים העמוקים של נוסטאלגיה, בהופיעם באותן נסיבות של מלחמה." דברי ההסבר של המלחין הגיעוני זמן רב לאחר שכבר האזנתי ליצירה מספר פעמים מבלי לדעת באיזו מלחמה ובאיזו נוסטאלגיה מדובר ואני חייב  להודות, שההבט האקטואלי, שהביא המלחין, רק הפריע לי להאזין לה.כך גם ביצירות האחרות שבתקליטור. תמיד מעניין לדעת, מהו הרקע שמתוכו צמחה היצירה ובמקרים מסויימים אכן מעשירה  האינפורמציה החוץ-טקסטואלית את חווייתו של המאזין, אך יש מקרים אחרים, שבהם הופעתה של מציאות קונקרטית בתודעת המאזין רק מקצצת את כנפי הדמיון שלו ומגמדת את החוויה  המוזיקאלית. היצירות בתקליטורו של שקולניק שייכות,כנראה , לקטוגריה שנייה זו. מכל מקום, אין ספק, ש"מלחמה ונוסטאלגיה" מבטאת באורח משכנע ביותר את הניגודיות, שעליה מצביעה הכותרת: צליליות רכה ואוורירית מתחלפת בהתפרצויות תוקפניות והקונטרבס הופך למין מיקרו-תזמורת של רחשי-הלב. יצירה זו, המוצבת בשער התקליטור, עשוייה לשמש גם כרטיס-ביקור הולם לשפתו המוזיקאלית של שקולניק, שהיא   אטונאלית –חופשית אך תכופות עוגנת במרכזים טונאליים, המתהווים בתבניות חוזרות או בנקודות-פדל. פה ושם נרמזים גם מוטיבים מודאליים, מעין שרידים של עולם ארכאי, שאבד אי-שם בערפילי העבר. מוטיבים כאלה מורגשים יותר ביצירה  "לזכר" (In Memoriam), שאותה חיבר שקולניק  בשנת 2000 לזכר הוריו, שנפטרו בהפרש זמן קצר זה מזה באותה שנה. שני פרקים ליצירה ובהם תיאר המלחין, לפי עדותו, את הדרך שבה התמודדו הוריו עם מר-המוות ואת רגשותיו שלו בעקבות זה. היצירה כתובה ל-8 צ'לי ומבוצעת בתקליטור ע"י אנסמבל "ויולונצ'ליסימו" בניצוח דורל פאסקו       (Dorel Pascu). בפרק הראשון יש גם מן הקינה וגם מן התפילה. מוטיב חוזר של טרצה קטנה יוצר סטאטיות מעיקה ,תוגה שאין לה ניחומים, והמרקם ההטרופוני מזכיר את רחש המתפללים בבית- כנסת. הפרק השני הוא בחלקו הראשון דרמטי , מלא מחוות בלתי-צפויות, ובולטים בו הניגודים בין זעקות ללחישות. ב-4:40 מופיע גם כאן הקול המקונן או המתפלל, עם המודאליות ה'יהודית' המרומזת שלו. מכאן ואילך, עד לסופו של הפרק, מושמעים רק קרעי צלילים, אמירות מקוטעות, מעין הברות  בודדות, שנתלשו מקריאות של ייאוש וכאב.

הסקסטט "מבוכה" (Perplexity)—לחליל,אבוב,קלרינט,כינור, צ'לו ופסנתר---חובר ב-2002   ועליו אומר המלחין: "הרעיון המוזיקאלי המרכזי הוא החיפוש המתמיד אחר יחס מוזיקאלי 'טהור' באמצעות  תפיסות שונות של גוון, גובה-צליל וריתמוס. השגת יעד זה, בלתי-ניתן-כמעט-להשגה, מביאה למגוון של הבעות מוזיקאליות ולאווירה,שעליה מצביעה כותרת היצירה. ארבע חטיבות היצירה הן: 1) per 2)plex  3)ן 4)ty".(אולי: ארבע פנים של המבוכה והחיפוש? ). זוהי יצירה אינטנסיבית במיוחד, שבה כל צליל וכל ג'סטה צלילית טעונים מתח רב. יש כאן,שוב, רגעים חרישיים, הזויים כמעט, עם נקודות פדל סטטיות, היוצרות תחושה טונאלית; ולעומתם---רגעים של התפרצויות נסערות, על סף האלימות. היצירה מבוצעת ע"י האנסמבל Assisi Musiche  (איטליה), בניצוח המלחין על "מבוכה" אומר המלחין, שהיא חוברה בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר,2001. היצירה הבאה אחריה בתקליטור, "משחקים. . .אימה. . .חזיונות. . .",(Games. . .Horror. . .Visions. . .), קשורה באותם אירועים באופן ישיר יותר. אומר המלחין: "קטע זה חובר לזכר אירועי ה-11 בספטמבר 2001 [- - -] הכותרת מתייחסת לשרשרת של אירועים [- - -] המתחילה  במשחקי החיים (משחקי ילדים) ומובילה אל אימת הטרור ואל רוח-הרפאים שבעקבותיו, שכמוהו כחזיון. במוזיקה של החטיבה הראשונה, 'משחקים',  מופיע המוטיב המפורסם מן הסמפוניה החמישית של בטהובן ובחטיבה השלישית, 'חזיונות',מופיעים קטעים קצרים מאוד מתוך 'עושה שלום במרומיו' ו'אל, ברך את אמריקה' והם עוברים סובלימציה ומוסתרים היטב, כך שאיש אינו יכול לזהותם (הם מפוזרים בזמן ובין הכלים השונים)". מבלי להיכנס לוויכוח, אם ראוי בכלל ה-11 בספטמבר להתייחסות אמנותית, נראה לי, שכל ההסבר הזה הוא מיותר לחלוטין  מבחינתו של המאזין הרגיש והקשוב והוא אף עלול להגחיך את היצירה. ברם, המוזיקה כשלעצמה היא מעולה, לדעתי.  ביצירה תזמורתית זו--- כמו, בעצם, גם ביצירות הקודמות לה בתקליטור ----מתגלה רגישותו הרבה של שקולניק לניואנסים הדקים של מלאכת הקומפוזיציה. השימוש הסובטילי בגוני הצליל ראוי לתשומת-לב מיוחדת---למשל, התזמור של הטרצה הגדולה בחטיבה הפותחת (המוטיב הבטהובני), שמזכיר טיפול דומה בטרצה הקטנה בפרק הראשון של "לזכר". כמו ב"מבוכה", כך גם ב"משחקים וגו'" בולט היסוד הפואנטיליסטי--- הן במימד הזמן (פואנטיליזם ריתמי) והן במימד החלל (פואנטיליזם של מרקם). ושוב בדומה ל"מבוכה" , מרחפת  מעל למוזיקה תחושה טונאלית עמומה, מעין פאנטומים טרציאליים, שמקורם,אולי, גם באותם ציטוטים חבויים. באשר לצורה, הרי גם כאן שולט המלחין שליטה מלאה ברצף המבני, עד שהיצירה מגיעה אל האקורד המסיים, המפתיע, הקטסטרופאלי. ביצוע הבכורה  היה בבוקרשט, ב-23 במאי 2002, בפתיחת "הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה בת-זמננו" והמבצעים היו תזמורת "קונצ'רטו" והמנצח דורל פאסקו. גם ליצירתו "אורות. . .צללים. . ." משנת 2001 נתן המלחין הסבר מפורט. במקרה זה ההסבר פיוטי ואמנותי יותר מאשר  ביצירות הקודמות  ובכוחו לסייע להאזנה סוגסטיבית, היצירה מוקדשת לזכרו של המלחין הרומני אנטול וירו (Anatol Vieru), שהיה מורו של שקולניק, ומושפעת מיצירתו של וירו "Et in Arcadia Ego", שבה מועמתת ארקדיה, ארץ האושר הפסטוראלי המושלם, פרי דמיונו של וירגיליוס, עם תמונתו של הצייר הבארוקי גוארצ'ינו, שבה המוות הוא שמצהיר על קיומו בארקדיה (כמו בתמונה המפורסמת יותר של פוסן). היצירה נחלקת לשני פרקים, המנוגנים ברצף: ה"אורות" המנצנצים והמרצדים של צלילים בתבניות חוזרות ברגיסטרים הגבוהים של הכלים; ולעומתם ה"צללים", הגוונים הקודרים של צלילים, המופקים ברגיסטרים הנמוכים, ומלווים באיזכורים מקוטעים של ה"אורות" ובהזכרויות טונאליות רגעיות. פרק שני זה של היצירה מעורר תחושות של התפוררות  וכליון, בין היתר בגלל הקיטע הפואנטיליסטי, בייחוד לקראת הסיום. הנקישות המסיימות  (צלילים מואטמים בפסנתר) כאילו אומרות: בא הקץ. . . "אורות. . .צללים. . ." כתובה  לשבעה נגנים,המנגנים בחליל ופיקולו, טרומבון, כינור, ויולה, צ'לו, פסנתר וכלי-הקשה והיא מבוצעת בתקליטור ע"י חברי אנסמבל "פרוקונטמפוראניה". את התקליטור חותמת יצירה קונצ'רטנטית לטרומבון ולתזמורת משנת 2003:  Time Interferences (מה שאפשר לתרגם כ"התנגשויות של זמן"). גם כאן יש בדברי ההסבר של המלחין טעם ועניין.הוא אומר: "יש 'זמנים' ויש 'זמנים': 'הזמן האובייקטיבי', שאינו תלוי ברצוננו, ה'זמן' שלי, ה'זמן' שלך. . . 'זמנים' עוקבים וסימולטאניים. . .כל 'הזמנים הסובייקטיביים', הנאבקים ב'זמן האובייקטיבי' ומתמוססים בו. . ." הניגוד הבולט ביותר הוא, כמובן, זה שבין תפקיד הטרומבון, הנוטה למחוות גחמניות, וזה של התזמורת, המאופיין במשטחי-צליל מתמשכים, שיש ביניהם יחסי-גומלין מתמידים  בין הרמוניה לגוון (ברצף ההרמוני יש רמזים טונאליים חוזרים ונישנים ; התחושה הטונאלית נעשית מוחשית יותר בנקודות-פדל, ששקולניק מיטיב להשתמש בהן---ביצירה זו כמו ביצירותיו האחרות). לפעמים מתמזג ה'זמן' של הטרומבון בזה של התזמורת (כמו,למשל, בתחילת הדקה השנייה של  היצירה ובחלק המסיים, אחרי 10:30 ) ולפעמים להיפך, התזמורת , או קבוצות כלים מתוכה.,    מושפעות מתפקיד הטרומבון. אך יש  שגם  ה'זמן' של התזמורת מתפצל לשכבות ובחלק שבין 9:00 לערך ל-10:24 נדחסת הטקסטורה וצוברת מתח לקראת שיאה המשמעותי ביותר של היצירה. האופן שבו נארגים הטרומבון והתזמורת---זה עם זה וזה לעומת זה---מעניק פירוש ישן- חדש, פיוטי-הגותי במהותו, למושג הקונצ'רטנטיות. היצירה בוצעה לראשונה בבוקרשט,  ב-28  במאי 2003, ע"י התדמורת הקאמרית של הרדיו הרומני עם הסולן הבריטי בארי וו'ב (Barrie Webb) והמנצח לודוביק באקס        (Ludovic Bacs). לסיכום: תקליטור מגוון ומלא עניין של מוזיקה מעולה, המוגשת בביצועים מעולים, שראוי היה להשמיעו לעתים מזומנות מעל גלי-האתר בארץ  ובחו"ל ואף להפיצו באופן 'מסחרי'.           

נ.ב. ב-13 בנובמבר ש"ז ביצעה התזמורת הסימפונית "ירושלים רשות השידור" יצירה חדשה פרי – עטו של שקולניק, מושפעת גם היא מאירועי ההווה--- "עמק הזעם והדמעות---מחווה לבטהובן", יצירה המטמיעה בתוך שפה חדישה מוטיבים מתוך הסימפוניה השביעית של בטהובן. זוהי יצירה מרשימה, בנוייה היטב, בעלת עוצמות דרמטיות ודמיון תזמורי עשיר.שלא כמו היצירות שבתקליטור, היא נוטה יותר ל'מקסימליזם' אקספרסיבי, שהיה אופייני למקצת מיצירותיו המוקדמות של שקולניק. למותר לומר, שאנו מצפים להשמעות נוספות של יצירותיו!

BACK