"קונסורט מלצר"
תקליטור

 (מיכאל מלצר, יעל  שמעוני ועזר מלצר---חליליות)
 מיצירות י"ס באך: מוזיקה לאורגן (כוראלים וטריו-סונטות) וסונטה לצ'לו סולו בטרנסקריפציה לחליליות של מיכאל מלצר. ("סידרת אמני ירושלים")

לכאורה ,אין ניגוד גדול יותר מאשר זה שבין החלילית הפשוטה לאורגן המפואר, המשוכלל בכלי הנגינה האקוסטיים. אך מיכאל מלצר מזכיר לנו,כי צינורות האורגן הם,למעשה, חליליות ללא נקבים. ומעבר לעובדה, שעיבודים ותעתיקים היו בגדר נוהג שיגרתי בתקופת הבארוק, יש הצדקה מיוחדת להשמעת מוזיקה לאורגן בקונסורט חליליות מבחינת גון הצליל. תקליטור זה של "קונסורט מלצר" כולל שתיים מתוך שש הטריו-סונטות, שחיבר באך לאורגן בן שתי מקלדות ופדל (יצירות, שלדעת החוקרים, נועדו במקור לצ'מבלו עם פדל וחוברו בשביל וילהלם פרידמן);

וכן את הכוראל-פרלוד Wo Soll Ich Fliehen מתוך "כוראלי שיבלר", הטריו על הכוראל Allein Gott in der Hoh’ sei Her מתוך "שמונה-עשר כוראל-פרלודים" ושתי גירסאות של הטריו על Herr Jesu  Christ, dich zu uns Wend’ - הגירסה המופיעה  ב"שמונה-עשר כוראל-פרלודים" וגירסה מוקדמת יותר. כמו-כן מובא בתקליטור תעתיק לחלילית סולו של הסויטה ברה מינור לצ'לו סולו. השינויים היחידים בטקסט המקורי הן העברות באוקטבה, הנובעות ממנעדי הכלים. (בסונטה לצ'לו בחר מלצר בכיוונון הבארוקי של לה ראשון ,השווה ל-415 תנודות).

בדברי ההסבר המעניינים שצירף לתקליטור מציין מלצר את היתרון שבהשמעת היצירות לאורגן בקונסורט חליליות, היינו, יתר בהירות של המירקם הפוליפוני בגלל עצם העובדה, שכל רובד ביצירה הופך לתפקיד עצמאי של נגן אחד, המעניק לו חיים עצמאיים שלמים. אמנם, ההבדלים בין החליליות השונות ודלילותם של הטונים העיליים הגבוהים גורמים לכך, שחלילית הסופרן בולטת לפעמים יתר על המידה  (וברגעים של חיקויים פוגאליים הדבר פוגם במקצת). מצד שני, אופיו של צליל החלילית מאפשר לכל אחד מהקווים להישמע בבירור ולמעשה, משיגים התעתיקים  הללו דרגה כזאת של שקיפות ובהירות, שקשה להגיע אליה באורגן. באך, על-פי העדויות, העדיף פוליפוניה תלת-קולית וראה בה מירקם אידיאלי, המבטיח עצמאות מילודית מירבית. ההאזנה ליצירות התלת-קוליות בתקליטור אכן ממחישה זאת. הביצועים היפים ומלאי החיות (לטעמי) משכיחים גם את הצורך בגיוון של  רגיסטראציה. תוך כדי הקשבה לתקליטור לא שמתי לב לכך, שאפשרויות הגיוון של ההרכב מוגבלות והטווח הדינאמי של הכלים קטן. הייתי שקוע לגמרי במוזיקה, ביופייה הרב, שהקונסורט, ברגישותו המוזיקאלית ובנגינת הצוות המעולה שלו,כמו ברא אותה מחדש. התחושה הכללית היא,שהנגנים חשים היטב את סגנונן של היצירות והדבר ניכר בייחוד באותו תחום, שהוא כה משמעותי מבחינת המבצע הבארוקי  ושאפשר לראות בו אבן-בוחן שלו---הארטיקולאציה.

אהבתי את הטמפים שבחרו המבצעים - בכוראלים הם נובעים ממנגינת הכוראל, כפי שהיא מושרת בסגנון המקורי, ומאופיים של הטקסטים. וכך גם בטריו-סונטות: הטמפים משרתים את המסרים הריגשיים, שככל הנראה, קשורים בשפת הסמלים הבאכית. (אי-היציבות המהוססת, הבאה לידי ביטוי גם בריתמוס, בפרק הראשון של הטריו-סונטה מס' 3 ברה מינור; העדינות הלירית של ה-Adagio e dolce באותה סונטה, שיש בו גם מהכאב שבגעגוע וגם משלוות הפסטורלה; שירת ההלל המתרוננת של המלאכים בפרק הראשון של הסונטה החמישית, בדו מז'ור, יגונו של נושא הצלב וצעדיו הניגפים בפרק השני,או מוטיב השמחה  שבניצחון האמונה בפרק השלישי).

ההבנה המעמיקה של מיכאל מלצר במוזיקת הבארוק מתגלית גם בתעתיק של הסויטה לצ'לו. ברור, שאופיו של גון הצליל משפיע על אופייה של המוזיקה, אבל יופייה של היצירה, האינטימיות שלה, ההבעה המופנמת, המתפעמת לרגעים - אלה נותרו בעינם. מלצר פותר בהצלחה רבה את בעיית האקורדים והופכם לתבניות קישוטיות מהירות. את החזרות (של כל אחד מחלקי הצורה הבינארית) הוא מנצל לעיטור הקו המלודי ולואריאציה ומשיג בכך, ברוח התקופה , יתר גיוון ועניין.

באופן אישי, אהבתי מאוד את הנטייה של מלצר לפעמה גמישה וחופשית. בכך נעקפה אחת מנקודות התורפה העיקריות של מוזיקת הבארוק (לפחות מבחינתי כמאזין) - הפעמה הקבועה והמדוייקת, שיש בה לעתים קרובות משהו מכאני, סטיב-רייכי, או, בפשטות, משהו בלתי-נעים. (בנגינת אנסמבל אי-אפשר, כמובן, להימנע ממנה לגמרי, אך לשבחו של ה"קונסורט" ייאמר, שבזכות הארטיקולאציה ובשל שינויים קטנטנים בטמפו שבכל זאת מתרחשים זורמת המוזיקה ללא תחושה מועצמת של הפעמה).

עיקר דברי ההסבר של מלצר מוקדשים לסויטה, שבה הוא רואה מעין "מסה", הכתובה בצלילים, על אודות מצבו הקיומי של האדם. דברים מעניינים,מאירי עיניים (ואוזניים),שיש בהם משום השלמה לחוויה הריגשית שבהאזנה.

למרבה הצער, לא הצלחתי להקשיב לגירסה השנייה של הכוראל Herr Jesu Christ  - התקליטור נפגם ממש לקראת סופו, לאחר הפסוק הראשון של הכוראל. אני מקווה מאוד, שמדובר בפגם בודד ולא סידרתי...