עמיתים יקרים,
תכירו את מסמך העקרונות לתיקון מערכתי של חיי האומנות בישראל ולהגנת תנאי העבודה של מוסיקאים ואומנים אחרים בישראל. המסמך הזה – בן 22 נקודות, - מיועד בימים הקרובים להגשה לאנשי הסתדרות במטרה לציידם בתפיסות חברתיות-אומנותיות שיכולות לעזור בהגנת האומנים במדינה. אנא שלחו הערותיכם.
22 הנחות יסוד
מסמך זה מוגש להסתדרות הכללית במסגרת המאבק לשיפור תנאי הקיום, העבודה והמחייה של האומנים בישראל
1. כל אמנות היא מערך ערכי-אסתטי שתרומתו חיונית לליכודה ההרמוני של החברה ולכיבוד האדם באשר הוא; תרומתה של האמנות להעברת המידע התרבותי בחברה חיונית לקיומה.
2. קיום האומנויות בחברה הוא מילוי זכויות היסוד של החברה כקולקטיב הפועל לשרידותו ולהנצחת קיומו.
3. האומנויות אינן מהוות מפעל רווחי; קיומן מובטח בזכות התמיכה הציבורית וכן תרומות פרטיות שהציבור מכיר בהן כפעילות למען טובת הכלל.
4. בישראל ההוצאה הציבורית למען האומנויות נמוכה פי 10 בהשוואה לתמיכה בה זוכות האומנויות בממוצע בארצות המערב המתוקנות.
5. כתוצאה ממחנק תקציבי רב-שנים לא התפתחה בישראל מודעות ליצירות מופת מקומיות, ונפגמה קשות זהותה הערכית של החברה; אין בחברה מוסכמות ערכיות המסוגלות להבטיח מדיניות הרמונית ומכבדת את האדם באשר הוא ואין בה מסורת של שיכוך עימותים המבוסס על כבודו של האדם.
6. כתוצאה ממחנק תקציבי רב-שנים לא התפתח בישראל דיון של מומחים בתחום, המקשר בין סוגיות האמנות, זכויות החברה, ערכים ותקצוב; הדיון המתקיים בנושאים אלה שמתקיים בשנים אחרונות הינו מוטה ומעוות, בין היתר בגלל אי השתתפותם של עיקר המומחים הרלוונטיים בנושאים הללו, ובגלל תלותם של נציגי האומנים בחסדי המשתתפים מאוצר המדינה.
7. בישראל התפתח גם חשש לדון בסוגיות האמנות בהקשר לכספי התמיכות פן יתפרש הדבר כחדירה של שיקולי שררה לתחום חופש היצירה. מאידך, המחנק התקציבי התמידי של האומנויות מעולם לא התפרש כפגיעה בחופש היצירה.
8. ארגון חיי האמנות בישראל חייב לכבד את זכויות האזרח התרבותיות ולהיערך לפי המחוזות (בכל הנוגע לתרבות יש לראות את אזור אילת כמחוז נפרד, וזאת מתוך הכורך להפעיל אירועי אמנות באזור מחייה מיידי של כל אדם).
9. מדינת ישראל חייבת להשקיע ממון רב בהרבה מזה המושקע כיום בכדי שלמערכות האמנות תהיה משמעות ציבורית, כפי שהדבר קורה בחברות מתוקנות בעולם. מדינת ישראל צריכה להקים גופי אמנות נוספים בכל התחומים למען היעדים הללו, ולכונן מערך ציבורי של בקרה (רפרנטים) לשם יצירת הדיון בנוגע לאיכות ופרופיל תרבותי של הפעילות האמנותית.
10. בכל מחוז יש לקיים מערכת אמנותית הכוללת את פעילותם של התזמורות, התיאטראות (בעברית ובערבית), להקות מחול ובלט, מוזיאונים, ספריות וקבוצות אמנות עממית, הפועלות ברמה מקצועית.
11. יש להקים תזמורות סימפוניות נוספות בישראל – בגליל המזרחי (שתחום פעילותה תכלול גם את נצרת) וכן באילת; יש להרחיב את מבנה התזמורות באשדוד ובבאר-שבע למימדי התזמורת הסימפונית המלאה.
12. בישראל תפעלנה תזמורות סימפוניות מחוזיות, וכן שתי תזמורות סימפוניות לאומיות – תזמורת ירושלים רשות השידור והתזמורת הפילהרמונית. תנאי קיומן של כל התזמורות חייבים לכלול ביצוע סדיר של היצירות שמבחינה תרבותית הינן או יצירות של מלחינים תושבי האזור, או המלחינים שיש באמנותם מהבחינה התרבותית נגיעה ישירה לישראל ולאזור מזרח התיכון. הרפרטואר המיוחד הזה חייב להוות לא פחות מ-20% של היצירות המבוצעות. הרכב הסולנים והמנצחים צריך להישען ב-80% על האומנים המבצעים תושבי המקום והאזור.
13. שתי התזמורות הלאומיות צריכות לשמר את ייחודן. התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור צריכה להמשיך לבצע יצירות רבות במיוחד של המלחינים הישראלים, והתזמורת הפילהרמונית הישראלית צריכה להמשיך לבסס את פועלה על שיתוף פעולה עם האומנים המפורסמים בעלי שם עולמי. שתי התזמורות הלאומיות חייבות לקיים מופעיים סדירים בכל מחוזות המדינה.
14. סולם השכר הבסיסי של כל נגני התזמורות המחוזיות צריך להיות שווא לשכרם של עיתונאי רשות השידור [שוויון זה התקיים בשנות ה-80 בין שכרם של נגני התזמורת הסימפונית רשות השידור לבין עיתונאי רשות השידור. באותה התקופה לא היו תזמורות רבות בישראל, והתזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור שימשה כתזמורת שנייה, "לא ייצוגית", במדינה; באמצעות ההתקשרות עם המוסיקאים הללו על יסוד סולם השכר השווה לזה של העיתונאים המדינה כמו הכירה במעמדם הכלכלי-החברתי של מוסיקאי תזמורת סימפונית ירושלים רשות השידור כבמעמד נורמטיבי של נגנים מקצועיים "מן השורה". באותה התקופה עדיין לא התקבצו במדינה מוסיקאים מקצועיים רבים, שעלו בחבר המדינות מאחר יותר ושבעזרתם ועל סמך התחרות העזה ביניהם נוסדו מאוחר יותר מספר תזמורות סימפוניות נוספות במדינה. בעקבות התהליך הזה מעמדה המקצועי של תזמורת רשות השידור עלה למעשה לדרגה של התזמורת הלאומית השנייה של ישראל]. השכר הזה יכול לעלות לכ-10% לתקופה של שנתיים בעקבות המלצות של סגל הרפרנטים (ראו סעיף 9), להיבדק על ידם בתום השנה הראשונה, וכן לקבל הארכה.
15. שכרם של נגני התזמורת הסימפונית רשות השידור צריך להיות גבוה ב-5% משכרם של נגני התזמורות המחוזיות. יש לשמור על שכרם של נגני הפילהרמונית הישראלית ועל יתרונם ההיסטורי בנוגע לתנאי עבודתם.
16. כמו-כן חלה על המדינה החובה לערוב למימונם של תיאטראות שיפעלו בשפות העולים [תיאטרון אחד (או קבוצת ביצוע ואביזרי הצגה) בכל אחת מן השפות]; פועלם הנייד של התיאטראות הללו יתקיים בכל הריכוזים בהם מתגוררים דוברי השפות הללו.
17. המדינה חייבת לממן את החינוך המקצועי לאומנויות שמטרתו לקיים את המערכות האמנותיות במדינה. יש להכין תוכניות חסרות בתחום זה בשפה העברית.
18. המדינה צריכה להכיר בחובת הלימודים העיוניים בכל האומנויות בכל בתי הספר בישראל. יש להכין תוכניות הלימודים העיוניים לכל אומנויות בבתי הספר ולהכין את סגל ההוראה לשם כך.
19. יש לארגן את עבודתם של מורי הקונסרבטוריונים לפי מחוזות ולהבטיח תעסוקה בהיקפי משרה מלאים.
20. המדינה צריכה לערוב למימון פרסום יצירות של חשובי המלחינים הישראליים לדורותיהם וכן של המלחינים שגדלו על ברכי התרבויות שהתקיימו כאן בטרם הקמתה של המדינה.
21. המדינה צריכה לערוב לממון הקלטות של היצירות מוסיקה המקומיות והרלוונטיות האחרות, על יסוד העסקה של האומנים המקומיים.
22. המדינה צריכה לערוב לקיום הדיון האינטלקטואלי באשר למשמעות התרבותית הציבורית של היצירות אלה.
אנא לשלוח התגובה, הערות: