הודעות: Hebrew
Russian
English
דיונים:
(הבמה לתגובות)
English
Russian
קשר אלינו
עלינו
דיונים על ספר לימוד בתחום המוסיקה
Обсуждение учебника музыки для школ
Discussion of the music tutorial for schools

משתתפי הדיונים:
ד''ר זחריה פלווין וד''ר רון ויידברז,
ד''ר
דרורה ברוק 
ד''ר רימונה ויינטראוב
פרופ' ינעם ליף
מודראטור
ד"ר אלישבע רגבי
רימונה ויינטראוב 
גליה רגב

 

מאת:  זכריה פלווין ורון ויידברג  20.12.02

יעוד: הכנה לבחינות הבגרות בתחום המוסיקה לתלמידי החטיבות העליונות

1. מבוא

2. הקווים המנחים של ספר העיון (ספר הלימוד)

3. הדוגמה לסדר הצגת עניינים בספר

4. הספר מיועד לקורס של כ-130-120 שעות בתקופה של 2 שנות לימוד מלאות. הקווים המנחים לפירוט.

.5. ההגיון לבחירת המלחינים ל-curricula

 

1. מבוא:

נייר עבודה זה מהווה תוספת ליוזמות של אנשי החינוך למוסיקה העובדים מתוך משרד החינוך, העובדים להרכיב תוכנית לימודים במקצוע "מוסיקה" לתלמידים של בתי הספר הישראליים. המסמך הנוכחי מתרכז סביב הצורך בספר לימוד עיוני בנושא "תולדות המוסיקה" המיועד לתלמידי כיתות יא'- יב' הלומדים במסגרת  המגמות למוסיקה הקיימות לקראת מבחני הבגרות בהיקף 5 נקודות.

מכלול הנושאים הכרוכים בנושא "המוסיקה האומנותית", בעיקר זו המערבית, עבר שינוי מערכתי עמוק בתקופה של כ-15 שנים האחרונות (ראה: Samuel Lipman. Music as a Vocation. The New Criterion Vol. 10,     No. 4, December 1991 ), בעיקר בעולם המערבי. מפרקטיקה של האומנות שנועדה לתצרוכת לשכבות האינטליגנציה והבורגנות המשכילה ככוחות המובילים בחברה עד פרוץ מלחמת העולם השניה ב-1939, המוסיקה האומנותית הפכה בתקופה שבין השנים 1945-1989 למוצר המשווק להמונים; בתקופה האחרונה חלה ירידה חדה במשקלה הסגולי של אמנות המוסיקה בקרב החברות המערביות. עם זאת חלה רסטרוקטוריזציה של החינוך המוסיקלי, הנשען במערב יותר ויותר על יסודות כלל-תרבותיים ואזרחיים,  במטרה לשמש כליבה תרבותית-זהותית של האוכלוסיות, תוך פיתוח גשרים בין-תרבותיים.

בישראל המצב בנוגע לחינוך לאומנות המוסיקה מסובך בהרבה. בהיותה מדינת ישראל למעשה מדינת לאום (ראה, למשל - חנה אדן, ורדה אשכנזי, בלהה אלפרסון. להיות אזרחים בישראל: מדינה יהודית ודמוקרטית. ספר אזרחות לתלמידים בחטיבה העליונה בבית הספר הכללי והדתי. הוצאה לאור "תל" – משרד החינוך, המנהל הפדגוגי, האגף לתוכניות הלימודים, ירושלים ו"מעלות", התש"ס. 604 עמודים.), לא נכתבו בה עד כה ספרי לימוד בנושא המוסיקה האומנותית הסוקרים אותו מנקודת ראותו של תושב ואזרח ישראל. יתרה מזו: מסיבות היסטוריות ומשיקולים של מה שנתפס כהגינות וצניעות, המעטים הכותבים בנושא המוסיקה האומנותית בעברית מטפחים אצל קוראיהם את התחושה שאין לישראלים זכות לפרספקטיבה עצמאית על התחום של המוסיקה האומנותית, אלא מעמד של ספקי כשרונות למערכות תרבותיות בחו"ל (ראה, למשל – נדב דפני. מוסיקה ומדינאות. האתר: www.musixcool.com :

" 1948 : 

הקמת מדינת ישראל היא אולי לא אירוע כה חשוב בתולדות העולם אך היא האירוע החשוב בחיי הורינו,‏ הוריהם ובחיינו. בואו נשמור על המדינה הקטנה הזו מכל משמר ונוודא שהיא ממשיכה "לככב" בתחום המוסיקה (והמוסיקאים שלנו הם מהמובילים בעולם) ופחות בתחומים שאינם משמחים כמלחמות ומשברים פוליטיים"). לגישה זו, מלבד המעלה של צניעות, יש מגרעת משמעותית: היא משרישה בישראלים גישה להכרת העולם באמצעות האומנות, הנשענת על נחיתותם המודעת הבסיסית בהשוואה לנציגי העמים האחרים. מכוחה של הגישה הזאת צומחת גם ההכרה שישראל כמדינה איננה שווה במהותה למדינות מפותחות אחרות. אחת ההשלכות לגישה זו היא הפתור מהקודים המוסריים המחייבים את אזרחי המדינות המתוקנות, "הראויות". המדד להפניית תשומת הלב לפי הגישה זו הוא מידת הפרסום של יצירה מוסיקלית, או מחברה (מבלי לתת את הדעת שהפרסום הזה הוא תוצאה של השקעות רבות השנים של הממשלות הזרות), וזלזול ביצירה מקומית. דיון במהויות וסגולות תרבותיות של יצירות אומנות המוסיקה נדחק בתנאים אלה לשוליים.

ההצעה הנוכחית לכתיבתו של ספר לימוד ועיון לתולדות המוסיקה (והכנת ספרות הדרכה למורים האמורים לעבוד לפי הספר הזה)  יוצא מהנחת יסוד הבאות:

1. הספר הזה אמור לשמש מבט תרבותי עצמאי על עולם המוסיקה האומנותית (ובשלב כתיבה מאוחר יותר, אך משולב באמצעות תפיסת-על אחת - תרבויות המוסיקה השימושית והאתנית);

2. הגישה המנחה ב' רואה בתרבויות המוסיקה המשתמשות בשיטה דיאטונית מרחב-על תרבותי אחד (המשתרע מהמזרח התיכון ההיסטורי ועד לעולם החדש וכן חברות שינקו מתרבות המערב);

3. הגישה המנחה ג' רואה את המוסיקה בהקשר חברתי, ומנתחת את הישגיה על רקע נתונים חברתיים שלה (לפי הגישה הזאת לסקירה של המוסיקה האומנותית מתלווה הסקירה של שאר הפרקטיקות של עשיית המוסיקה במקום הנסקר). לפי הגישה הזאת תוצגנה גם פרקטיקות העשייה המוסיקלית במרחבים תרבותיים בהם נהוגות שיטות סידור הטונים שונות מזו הדיאטונית  (השיטה המאקאמתית, השיטה ההודית,  האינדונזית,  היפנית, הסינית, האינדיאנית-האמריקאית,  וסוגיות המוסיקה ביבשת אפריקה).

4. לפי הגישה המנחה ד' אוצר יצירות הפונה לתודעתו הלאומית היהודית ירוכז בפרק-משנה אחד, בתוך החלק 

"התרבות של אוכלוסיות מסביב לים התיכון" (ראה להלן); בפרק-משנה זה תדונה יצירות של המלחינים כגון שלמה רוסי (סלומונה רוסי "ל'אבראו"), ז'ק-פרומנטל הלוי, מלחיני "האסכולה הפטרבורגית", יצירות ארנסט בלוך, מריו קאסטלנואובו-טדסקו, דריוס מיו, לאונרד ברנשטיין, היצירות הפונות לתודעה יהודית מאת המלחינים הלא-יהודיים (פרוקופייב, שוסטקוביץ', מוריס רוול)  וכן מלחיני הישוב העברי ומדינת ישראל. במקרה של המלחינים שפעלו בסביבה תרבותית שונה מזו המוגדרת בספר כ"תרבות של סביבת הים התיכון", יוזכרו שמם ופועלם הפונה לתודעות תרבותיות אחרות גם בפרקים רלוונטיים אחרים (כגון גם במקרים של שנברג, שולהוף, קליין, אולמן, משה ויינברג). 

 

 2. הקווים המנחים של ספר העיון (ספר הלימוד):

2א. על הספר להבנות לפי שני רעיונות על המשולבים זה בזה:

א. "גושי תרבות";

ב. המוסיקה והחברה;    

בנוסף לספר יש להרכיב אוצר הקלטות, עם הדגש למוסיקה הפונה לתודעה יהודית, ישראלית, ולתודעתם של אזרחי-ישראל הלא-יהודיים.

 

א. "גושי תרבות"  -

מרכז אירופה,  מרחב של דוברי גרמנית;

התרבות של אוכלוסיות מסביב לים התיכון (כולל מזרח התיכון וישראל בתוכו);

התרבות הצפון-אירופית;

התרבות הסלבית;

תרבות המוסיקה האומנותית של העולם החדש ושל ארצות שינקו מתרבות אירופה (כמו, למשל, אוסטרליה, ניו-זילנד, האוכלוסייה הלבנה בדרום אפריקה);

תרבויות של העולם המוסלמי;

תרבויות של המזרח הרחוק;

      תרבויות האוכלוסייה המקורית של האמריקות, אוסטרליה ואפריקה;

.

ב: המוסיקה והחברה

עקרון מבנה של הפרק (מתיאור המצב נכון לתקופה הנוכחית ולעומק ההיסטוריה, במטרה להבליט את הסיבות ההיסטוריות לתופעות תרבותיות ואומנותיות-מוסיקאליות שונות; הדגש על המרחב התרבותי הדיאטוני; בנוסף לכך סקירה של מרחבי תרבות אחרים. בפרק הזה נדונים גם הז'נרים של המוסיקה):

המוסיקה והחברה בתקופה 1890 –  2001 (ראה סבר במוסף "*") 

המוסיקה והחברה בתקופה 1789-1890;

המוסיקה והחברה בתקופת 1597-1789;

המוסיקה והחברה בתקופה 1400-1597;

המוסיקה והחברה בתקופה 640-1400;

המוסיקה והחברה בתקופה שקדמה ל-640.

 

2ב: הקווים המנחים להצגת דמותם ועיזבונם של המלחינים:

א. הצגת דמותו של כל מלחין בהקשר ל:

        מכלול יצירותיו;

        חוג חברתי-תרבותי של שותפיו;

        תפקיד סמלי-חינוכי שלדמותו במרחב התרבותי שלו בעקבות פועלו;

        הקשר שלו עם הרעיונות הקשורים ליהדות – אם יש כזה: התנ"ך; רעיונות יהודיים הגותיים; קשר עם יהודי סביבה; הכשר לישראל.

ב. הצגת עזבונו של המלחין באוצר הקלטות של הבצועים;

        הסקירה ופרשנות של הביצועים לפי האזורים הנקובים ב- (א), ובנוסף להם סקירת הביצועים שנעשו בידי יוצאי שלושה אזורים נוספים: סין, יפן, קוריאה ושאר ארצות המזרח הרחוק;  ארצות דרום אמריקה, אוסטרליה, ניו-זילנד ויבשת אפריקה.       

 

בפרקים של היריעה ההיסטורית תופעות היסטוריות כשירה גרגוריאנית, טעמי המקרא,  האסכולה הוינאית, האסכולה הוינאית השניה, "בארדי-קמראטה" צריכות להיות מוצגות בסביבתן החברתית, על הערכים והמוסכמות המקובלים בה.

בין הקריטריונים לפיהם תוצגנה המגמות ההיסטוריות –

א.       הצגת הצד המזמין, הקונה, הצורך את יצירות המוסיקה, ו/או הנהנה מהן;

ב.       אזכור והסבר של הצד של הפונקציונלי של היצירות;

ג.        דיון בסמלים מוסיקאליים ובצורה מוסיקלית כמרכיבי השפה התרבותית של המוסיקה.

 

* בפרק הנפרד המוקדש לפרקטיקה של עשיית המוסיקה וצריכתה במאה ה-XX החומר יחולק בצורה נבאה:

השנים 1890 –  1919 (ראשית תקופת ההקלטות, על רקע של הפצת העשייה המוסיקאלית האומנותית אל השכבות הנמוכות של האוכלוסייה העירונית וביסוס ההשכלה המוסיקלית המקצועית כמנוף למוביליות חברתית);

השנים 1919 – 1945 (שיא מעמד המוסיקאים בחברה המערבית);

השנים 1945 – 1991 (ראשית ניצולה המסיבי של אומנות המוסיקה לצורכים הומניטריים של החברה - חינוך, יחסים בינלאומיים – בידי ממשלות במערב);

אחרי 1991 (העברת  העשייה המוסיקלית האומנותית – על אוצר הרפרטואר ההיסטורי שלה – למעמד של שימור תרבות; צמצום ניכר ברווחים ובפעילות בתחום המוסיקה ה"קלאסית").

 

3. הדוגמה לסדר הצגת עניינים בספר:

.פרק-על: המרחב התרבותי;

פרק משנה: התקופה ההיסטורית (אירועי רקע החשובים ופרקטיקות מוסיקליות מקובלות; רשימה של מלחינים ודמויות רלוונטיות אחרות)3פרק פנימי: מלחין:

דמותו;

עזבונו (רשימת היצירות; מורשת הביצועים).

מוסף: הפרקטיקות של העשייה של

המוסיקה הדתית השימושית;

המוסיקה החברתית השימושית.

 

4. הספר מיועד לקורס של כ-130-120 שעות בתקופה של 2 שנות לימוד מלאות.

הוא אמור לדון באופן אישי בכ-60 מלחינים מכל מרחבי התרבות המוסיקלית הקונצרטית, בנוסף למלחינים אחרים אשר הם ויצירותיהם יידונו בקבוצות.

רשימת המלחינים הנסקרים מתחלקת לקטגוריות הבאות:

4 מלחינים זוכים בשלוש שעות האזנה ודיון בית-ספריים כל אחד: י.ס. באך, ו.א. מוצרט, ל.ואן בטהובן, פ.-פ. שוברט. (12 שעות).

15 מלחינים  ידונו ב-2 שעות  כל אחד: פלסטרינה, מונטברדי, פרסל, הנדל, היידן, מנדלסון; שופן, שומן, ליסט, ווגנר; וורדי; צ'ייקובסקי, ברהמס, בלוך, מהלר, בן-חיים, שוסטקוביץ', שנברג, ברטוק (38 שעות).

41 מלחינים מראשי המגמות התרבותיות של כל המרחבים של המוסיקה האומנותית יקבלו שעה נפרדת אחת (41 שעות).

לכל אחד מהמלחינים הבאים תוקדש שעה נפרדת: שלמה רוסי (סלומונה רוסי "ל'אבראו"); לואוי לבנדובסקי (המוסיקה לבית כנסת); לזר סמינסקי; י.אנגל; מ.קסטלנואובו-טדסקו; דריוס מיו; בוסקוביץ'; פרטוש; יוסף טל; בן-ציון אורגד; צבי אבני; ירדנה אלוטין; אמיל טומה. (13 שעות).

סה"כ – כ-105 שעות. 

 

5.ההגיון לבחירת המלחינים ל-curricula:

א.       דיון בארבעה מלחינים הנתפסים על ידי מרבית החוקרים כגדולי היוצרים של כל הזמנים.

ב.       דיון במלחיני ה"קנון המרכזי" ברוח הקווים המנחים של ספרי הלימוד כ-

Roger Kamien. Music: An Appreciation. Fifth Edition. McGraw-Hill, Inc. New York,  1992. 728 pages.

Donald Jay Grout, Claude V. Palisca. A History of Western Music. Fifth Edition. W.W. Norton & Company. New York, 1996. 862 pages.

     ג. דיון במלחינים שפנו לתודעה יהודית, ישראלית ולתודעתם של אזרחי ישראל הלא-יהודיים, מתוך העדפת מעמדם על פני שאר המלחינים ודירוגם גבוה יותר במדריגת חשיבות אחת על פני המלחינים האחרים השייכים לדרוג זה. 

  מאת:  דרורה ברוק  20.12.02

לכבוד רון ויידברג וזכריה פלאווין, וחברי הפורום.
שמחתי מאד להיווכח שנעשים מאמצים לקראת הוצאת ספר לימוד למוסיקה, שכן, החסרון מורגש ביותר.
קראתי בעיון את ההצעה ויש לי מספר הסתייגויות ושאלות:

1. מבוא:
נייר עבודה זה מהווה תוספת ליוזמות של אנשי החינוך למוסיקה העובדים מתוך משרד החינוך, העובדים להרכיב תוכנית לימודים במקצוע "מוסיקה" לתלמידים של בתי הספר הישראליים. המסמך הנוכחי מתרכז סביב הצורך בספר לימוד עיוני בנושא "תולדות המוסיקה" המיועד לתלמידי כיתות יא'- יב' הלומדים במסגרת  המגמות למוסיקה הקיימות לקראת מבחני הבגרות בהיקף 5 נקודות.
מדוע פונים דווקא לתלמידי יא-יב ולא מתחילים כבר בכיתה ט, ומאפשרים לתלמידים לקבל מושג כללי על תולדות המוסיקה בשנתיים הראשונות במגמה, ומותירים להם זמן להתמחות בנושאים הקשורים לכלי שלהם או לתחום העניין הספציפי שלהם בכיתות הגבוהות?


א. 5  "גושי תרבות
"  -
מרכז אירופה,  מרחב של דוברי גרמנית;
התרבות של אוכלוסיות מסביב לים התיכון (כולל מזרח התיכון וישראל בתוכו);
התרבות הצפון-אירופית;
התרבות הסלבית;
תרבות המוסיקה האומנותית של העולם החדש ושל ארצות שינקו מתרבות אירופה (כמו, למשל, אוסטרליה, ניו-זילנד, האוכלוסייה הלבנה בדרום אפריקה);
תרבויות של העולם המוסלמי;
תרבויות של המזרח הרחוק;
ת
רבויות האוכלוסייה המקורית של האמריקות, אוסטרליה ואפריקה;

ההתייחסות דווקא למרחב דוברי הגרמנית באירופה מורה על התעלמות ממקומות אחרים באירופה שהובילו התפתחויות מוסיקליות חשובות וכפי שאראה אחר כך נובעת מהתייחסות מאד מוגבלת אל תולדות המוסיקה לפחות מבחינת המוסיקה המוקדמת יותר. המוסיקה המערבית ינקה ממקורות איטלקים וצרפתים וספרדים בתקופות שההגמוניה עדין לא הגיעה לבאווריה.


המוסיקה והחברה בתקופה 1890 –  2001 (ראה סבר במוסף "*") 
המוסיקה והחברה בתקופה 1789-1890;
המוסיקה והחברה בתקופת 1597-1789;
המוסיקה והחברה בתקופה 1400-1597;
המוסיקה והחברה בתקופה 640-1400;
המוסיקה והחברה בתקופה שקדמה ל-640.
החלוקה לתקופות אינה ברורה לי: למשל, מ-1597 עד 1789 אנחנו עדים לשינויים סגנוניים רבים מידי מכדי שניתן יהיה לסכמם כחטיבה אחת או לעשות צדק עימם. המאה ה-17 למשל, נחלקת בבירור לשתי מחציות אשר האידיאלים הסגנוניים בכל אחת מושפעים ממקורות אחרים לחלוטין. 1705 היא נקודת ציון בכתיבת מוסיקה אינסטרומנטלית אידיומטית (קורלי-אופוס 5) – לעומת מוסיקה שמושפעת מהצורות הקוליות . אנחנו עדים לפריחת הבאסו קונטינואו ולשקיעתו – בסביבות 1750 ולחזרה לכתיבה פוליפונית במהותה (אומנות הפוגה) וצמיחתם של ז'אנרים כה רבים לאורך (הזמן) ולרוחב (במקומות שונים), למשל הפער המדהים בין מה שקורה באנגליה למה שקורה בשאר היבשת ועוד.


2
ב: הקווים המנחים להצגת דמותם ועיזבונם של המלחינים:
א. הצגת דמותו של כל מלחין בהקשר ל:
מכלול יצירותיו;
חוג חברתי-תרבותי של שותפיו;
תפקיד סמלי-חינוכי שלדמותו במרחב התרבותי שלו בעקבות פועלו;
הקשר שלו עם הרעיונות הקשורים ליהדות – אם יש כזה: התנ"ך; רעיונות יהודיים הגותיים; קשר עם יהודי סביבה; הכשר לישראל.
נקודה חסרה: בדיקת המסורות הקומפוזיטוריות מהן צמח – מי היו מוריו ולמי נחשף בצעירותו.


ב. הצגת עזבונו של המלחין באוצר הקלטות של הבצועים;
 הסקירה ופרשנות של הביצועים לפי האזורים הנקובים ב- (א), ובנוסף להם סקירת הביצועים שנעשו בידי יוצאי שלושה אזורים נוספים: סין, יפן, קוריאה ושאר ארצות המזרח הרחוק;  ארצות דרום אמריקה, אוסטרליה, ניו-זילנד ויבשת אפריקה.       
בפרקים של היריעה ההיסטורית תופעות היסטוריות כשירה גרגוריאנית, טעמי המקרא,  האסכולה הוינאית, האסכולה הוינאית השניה, "בארדי-קמראטה" צריכות להיות מוצגות בסביבתן החברתית, על הערכים והמוסכמות המקובלים בה.
בין הקריטריונים לפיהם תוצגנה המגמות ההיסטוריות –
א.    הצגת הצד המזמין, הקונה, הצורך את יצירות המוסיקה, ו/או הנהנה מהן;
ב.    אזכור והסבר של הצד של הפונקציונלי של היצירות;
ג.    דיון בסמלים מוסיקאליים ובצורה מוסיקלית כמרכיבי השפה התרבותית של המוסיקה.
נקודה נוספת לדיון: ההסטוריה המוסיקלית מורכבת ממאבק מתמיד בין מוסיקה דתית לחילונית וצורך עז של שתי הקבוצות לבטא עצמן.

4. הספר מיועד לקורס של כ-130-120 שעות בתקופה של 2 שנות לימוד מלאות.
הוא אמור לדון באופן אישי בכ-60 מלחינים מכל מרחבי התרבות המוסיקלית הקונצרטית, בנוסף למלחינים אחרים אשר הם ויצירותיהם יידונו
בקבוצות.
רשימת המלחינים הנסקרים מתחלקת לקטגוריות הבאות:
4 מלחינים זוכים בשלוש שעות האזנה ודיון בית-ספריים כל אחד:
י.ס. באך, ו.א. מוצרט, ל.ואן בטהובן, פ.-פ. שוברט. (12 שעות).
15 מלחינים  ידונו ב-2 שעות  כל אחד: פלסטרינה, מונטברדי, פרסל, הנדל, היידן, מנדלסון; שופן, שומן, ליסט, ווגנר; וורדי; צ'ייקובסקי, ברהמס, בלוך, מהלר, בן-חיים, שוסטקוביץ', שנברג, ברטוק (38 שעות).
כאן באה לידי ביטוי חוסר ההתיחסות המובהקת למוסיקה לפני המאה ה-15. על מנת לקבל תמונה של התפתחות המוסיקה האומנותית מן הראוי היה להוסיף ל-15 המלחינים דמויות מוקדמות יותר: טרובדורים וטרוברים אשר היו הראשונים שהחלו בפולחן האבירות והאהבה, ויצרו אומנות חילונית ברורה. שני מלחינים נוספים : משו ולנדיני אשר יש להם, לטעמי, מקום בקרב אותם 15...
ברשימה זו חסר לי מאד קורלי – שאופוס 5 שלו היווה אבן דרך שהשפיע אחר כך עך כל
המלחינים.
 

41 מלחינים מראשי המגמות התרבותיות של כל המרחבים של המוסיקה האומנותית יקבלו שעה נפרדת אחת (41 שעות).
והם?

.ההגיון לבחירת המלחינים ל-curricula:
א.      
דיון בארבעה מלחינים הנתפסים על ידי מרבית החוקרים כגדולי היוצרים של כל הזמנים.
ב.      
דיון במלחיני ה"קנון המרכזי" ברוח הקווים המנחים של ספרי הלימוד כ-
Roger Kamien. Music: An Appreciation. Fifth Edition. McGraw-Hill, Inc. New York,  1992. 728 pages.
Donald Jay Grout, Claude V. Palisca
. A History of Western Music. Fifth Edition. W.W. Norton & Company. New York, 1996. 862 pages.
לדאבוני, החוקרים הללו גדלו בתקופה אשר התפיסה המוסיקלית לגבי מוסיקה מוקדמת מהבארוק היתה מוגבלת במעט, וכמו כן הידע.


ג. דיון במלחינים שפנו לתודעה יהודית, ישראלית ולתודעתם של אזרחי ישראל הלא-יהודיים, מתוך העדפת מעמדם על פני שאר המלחינים ודירוגם גבוה יותר במדריגת חשיבות אחת על פני המלחינים האחרים השייכים לדרוג זה. 
אחד הקונפליקטים בכתיבת ספר הסטורי מכל סוג הינו המידה בה פונם ל – MAIN STREAM  . במאה העשרים קרו דברים רבים מבחינת התפיסה של המוסיקה – ובחינת מוסיקה מוקדמת יותר מזו המוצגת במרבית ספרי ההסטוריה של המוסיקה – כמו גם שינוי התפיסה לגבי הביצועים היא תופעה מרתקת מבחינה פילוסופית וחברתית.  אני מקווה שהספר שייכתב יקדיש יותר מקום למוסיקה הבאמת מוקדמת.
בנוסף חסרה לי התייחסות לכל מה שקשור ללימודי מיגדר ומוסיקה – ההסטוריה של הנשים במוסיקה הקלאסית ובחינת הסיבות להסטוריה המתועדת המעטה כל כך.
נקודה נוספת מעניינת – פרק אודות המבצעים עצמם – על שינוי האידיאלים במהלך התקופות, על ההגדרות השונות של וירטואוזים בתקופות שונות, ועל ההשפעה של המבצעים על המלחינים.
מוסיקה היא אומנות שאסור להתעלם מאלה האחראים על חשיפתה. בלעדיהם היא לא היתה מתקיימת.
 

  מאת: רימונה ויינטראוב  20.12.02
 

שלום רב,

בשמי ובשם מספר קולגות המלמדים בבתי ספר תיכונים ובחטיבות, אתייחס למספר נקודות. מכתבה של דרורה ברוק צודק במספר הנחות ועל כך אוסיף עוד נקודה חשובה: לאיזה קהל יעד מיועד הספר. אל לנו לשכוח כי תלמידי מגמות מוסיקה בארץ מתחילים את לימודי המוסיקה במקומות שונים , בבתי ספר שונים ברמה התחלתית שונה וכן מסיימים אותה ברמות שונות זאת נקודה חשובה שיש לתת עליה את הדעת.

בברכה, רימונה וינטראוב  

  מאת:   גליה רגב   25.06.03
ככל שאני נפגשת עם מרחב התפישות הקיים לגבי הוראת תולדות המוסיקה לתלמידי תיכון, אני משתכנעת יותר כי אכן נושא קהלי היעד שהעלתה רימונה ויינטראוב הוא קריטי: לא רק המטען הקודם, אלא בעיקר הצרכים השונים שעל פיהם תוגדרנה מטרות הוראת המקצוע, מפנים אותי אל כיווני חשיבה שונים לחלוטין בין בניית תכנית לימודים עבור בתי ספר או מגמות של תלמידים הרואים ומכשירים את עצמם כמוסיקאים מקצועיים, לבין מגמות מוסיקה של תלמידי תיכון מתעניינים-חובבים.
מנסיוני אין לי ספק כי לגבי מוסיקאים מקצועיים צעירים חייבת התכנית להתפרש ע"פ 4 שנים, ולא שנתיים, ולכלול בחומר את ההתפתחויות המוסיקליות החשובות החל מימי-הביניים ועד ימינו באירופה (דוברת כל השפות, כפי שהעירה דרורה ברוק) ובאמריקה, וכן מגוון של היכרויות עם תרבויות מוסיקליות חוץ-אירופיות ובעיקר - מגוון המפגשים בין כל התרבויות הללו, במיוחד - בעולמנו הישראלי. זאת, בהנחה שהחומרים בתכנית אמורים לא רק להעניק לתלמידים בסיס של השכלה כללית וביסוס מושגי תרבות, אלא להקנות להם גם כלים שימושיים ורלבנטיים לחלוטין לחייהם כעוסקים במוסיקה.
מאידך גיסא איני בטוחה כי התכנית המפורטת לעיל היא אכן רלבנטית לחייהם של תלמידים מתעניינים-חובבים, וכי אינה עמוסה (בעיקר במוסיקה רומנטית ובמוסיקה ישראלית עכשווית... ומה עם קלאסיקה ישראלית כגון סתר? בן-חיים?) מכדי לאפשר בתוך הלימוד גם פנאי לדיון והדגמות בנושאי מוסיקה וערכים אנושיים, יוצר-חברה, מוסיקה מגוייסת ומגייסת וכד'. התלמידים נזקקים לשאלות הללו, הדוגמאות לתשובות נמצאות במוסיקות של כל התקופות והתרבויות, ועדיף להפחית בכמות היצירות הנלמדות ולהוסיף זמן למפגש מעמיק יותר עם משמעותה של כל יצירה נלמדת, עם השפעות הדדיות בין היצירות וכד'.
בברכה, גליה רגב

המשך יבוא

  שלח הודעתך, דיון:

שמך או שמ עט:       
כתובת אלקטרונית:   

                                                     פירוש, הודעה:

.כתובת אלקטרונית שלך יפורסם רק ברצונך

BACK